שנה בחייו של האמן האירי המצליח שון סקאלי, במהלכה הוא פותח 15 תערוכות במוזיאונים ברחבי העולם, טס מפתיחה לפתיחה, נפגש עם אוצרים, אספנים ועם הקהל הרחב, מספר עוד ועוד על עבודותיו, ומתאר את תולדות חייו. הסרט נפתח עם סקאלי הגדול והחזק, אוחז מברשת ענקית של צבעים, מורח צבע בתנועות גדולות על קנבס ענק, בדרך לעוד יצירה אבסטרקטית היוצרת גריד מהפנט של ריבועים. שון סקאלי תמיד ידע שיהיה אמן גדול, מוכר וחשוב, ששמו יינשא בפי כל. המגאלומניה הזו מעניינת משתי סיבות: הראשונה, כי סקאלי בא מרקע של עוני ועזובה, ולעיתים, בצעירותו, חי ממש ברחוב, תחילה בדבלין ואחר כך בלונדון, ואף התחבר עם כנופיות למיניהם ויכול היה לסיים את חייו בצורה שונה מאוד. ושנית, כי סקאלי אכן הגיע לדרגת כוכב ענק, שמוצג ברחבי העולם ועבודותיו נמכרות במיליונים. כמו את הסרט על פאולה ריגו, גם את הסרט הזה ביים ניק ווילינג, שמגלה יכולת יוצאת דופן להיכנס עמוק אל תוך חייו, יצירתו ונפשו של האמן.

ההקרנה בנוכחות הבמאי