באניגמה אלזה וייס (בעברית: "המורה") מנסה מיכל בן-נפתלי לבחון ולהסביר את אינסוף התהודות של שתיקה רועמת – שתיקת הניצולים. היא ממציאה רומן אמיתי לחייה של מורה לאנגלית מסתורית שאצלה למדה. הספר הזה, שהוא בו בזמן חקירה היסטורית ואינטימית, מסע בין ממשות החוויה ובדיונות הנשמה, סיפור של פרישות מהעולם ושל היעלמות איטית מאוד ומוחלטת לגמרי – מעלה גם את ההשערה שיש בה, בשפה, משום מפלט אפשרי יחידי - שימוש מופתי בספרות.