|
|
|
 |
קומדיה רומנטית |
 |
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
| שחקנים: אננדה ברדיס, פאקו קרדוסי, אנטו סיסנרוס, רוזה פרננדז, צ`יקי גרציאנו |
הופעה ראשונה: 2023
ארץ מקור: מקסיקו , ארגנטינה
משך הופעה: שעה ו-30 דקות
|
|
|
|
קומדיה רומנטית נועזת שמצליחה להיות סאטירה הן על השוביניזם הגברי והן על הפמיניזם. נושא מעורר מחלוקת בכל העולם, ובמיוחד בבואנוס איירס בו הסרט מתרחש. אבל, מעבר לאידיאולוגיה ופוליטיקה, אהבה ניצתת בין גברים ונשים. הסרט מציג מציאות מחוספסת שבימים אלה נדיר שמוצגת בתוך המיינסטרים התרבותי. הסרט זכה ב-8 פרסים לסרט ולבמאי בפסטיבלים שונים במקסיקו, ארגנטינה ואורוגואי.
ביקורות
****
תחילה על הרקע של הבמאי, יותר נכון של אבא שלו, ראובן (רובן) קצוביץ', שהלך לעולמו לפני כ-20 שנה. הוא עלה לארץ מארגנטינה והפעיל כאן מועדון לסרטי איכות זכור לטוב, בקולנוע "גורדון". כל מי שרצה לראות בסוף שנות ה-70, בואכה ה-80, סרטים נוסח "פאדרה פאדרונה", של האחים טוויאני, "הבלדה על נאריאמה", של שוהיי אימאמורה, ודומיהם, שלא זכו להפצה בבתי קולנוע אחרים, עשו דרכם לגורדון פינת בן יהודה.
אבל נחזור לסרט של בנו, אלכסנדר, המשקף נאמנה את הלך הרוח של הצעירים, נשים וגברים, בבואנוס איירס של ימינו. מצד אחד, יש אנטגוניזם ויריבות מסורתית בין קבוצת הנשים וזו של הגברים. בשניהם דנים לא רק בעניינים שבינה ובינו, החשובים ביותר, אלא גם בהתפתחויות הפוליטיות והכלכליות במדינה, וכיצד הן משפיעות עליהם, בני הדור הצעיר – והחרמן, צריך לומר. ועל רקע "השיחות המלוכלכות", הוורבליות בעיקרן, נרקם באופן לגמרי בלתי צפוי רומן בין רומינה (אננדה ברדיצ'ה) וגואידו (פקו נרדוסי). זה נפתח בקראש הדדי, סקס לוהט וסטוץ חסר מעצורים. אבל מתברר ששניהם דלוקים זה על זה יותר ממה שהם מוכנים להודות, והרומן הסקסי והמאוד נועז הזה, יימשך ויתפתח, אולי נגד כל הסיכויים. וברקע, קבוצת הנשים שרומינה נמנית עליהן, המפקפקות ביכולתו של קשר כזה להאריך ימים. ויש גם חילוקי דעות בין רומינה וגואידו, עד כדי פיצוץ.
האווירה של הסרט כובשת. הצילום (פרנסיסקו בוזאס) פשוט אבל שובה לב ומתעכב על נופיה האורבניים של בואנוס איירס. ומוזיקת הטנגו אה-לה פיאצולה מספקת את הסאונדטראק המושלם. ומעבר לכל אלה, נראה כאילו השחקנים כאן פשוט מבטאים את עצמם פיזית ורגשית כאילו היו נון-אקטורס. וזה יתרון עצום בסרט שכזה.
בשורה התחתונה, הבמאי אלכסנדר קצוביץ' יצר כאן עבודת קולנוע מרעננת, אותנטית ופורצת גבולות בסוגה. מצד אחד הנראטיב של הסרט מאוד אופייני בסוגת "בחור פוגש בחורה". ומאידך, הנטורליזם שלו, הרומנטיקה הישנה והטובה שבבסיסו, העטופה – כבר אמרנו – בקצב מוזיקת טנגו. אלה הופכים את הסרט לסיפור קולנועי סקסי מרגש ופשוט חודר ללב. (נחום מוכיח, אתר הבמה)
|
|