מיתוס יווני עתיק בעיבוד מודרני, חושני ופרוע: אורפיאוס ירד אל השאול כדי להציל את אהובתו, אורידיקה, אבל ברגע האחרון הסתכל לאחור ואיבד אותה לעד. בעיבוד המודרני אורפיאוס הוא מוזיקאי רחוב המקבץ נדבות עם אביו בתחנת הרכבת. אורידיקה היא שחקנית שמחכה לרכבת, בדרך לעוד הצגה. בין השניים מתלקחת אהבה עזה כמוות, וקנאה קשה כשאול. האם אין אהבה בלי סבל? האם הסבל הכרחי ליצירתיות? והאם כדאי להסתכל לאחור?