 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | | 29 | 30 | | | | | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
בית הספר בית-צבי |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
מאת: מקסים גורקי
תפעול תאורה: ערן בניאל
בימוי ועיצוב: סלבה מלצב
תחקיר ועריכה: אירנה שר
תאום אמנותי: יעקב סליב |
|
|
|
|
גורקי, שנהוג לכנותו הרומנטיקן של המאה ה- 20, "המבשר" של המהפכה או של החיים עצמם, מצייר במחזה תקופה שהולכת ונעלמת. תקופה עם אידיאלים שעדיין לא נעלמו, אבל כבר בשלבי הגסיסה. תקופה שבה אנשים פוחדים מהחיים, משקרים, שודדים אחד את השני, מעריצים את מה שראוי לבוז וחוששים מפני כל מה שנוטף ריח של חרות ועוצמת רוח.
תקופה שבה האנשים אוהבים, סובלים, מנסים להגן על המסורת שלהם, גם אם היא מתערערת, שונאים, כלומר – חיים למרות הכל ובגלל הכל. תקופה שבה האבות מאבדים את הבנים, והבנים מנסים את עצמם ולהשתחרר, לעזוב את גבולות בית האב.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|