 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
|
| | |
| | | | | | | 1 | | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | | 30 | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
סמינר הקיבוצים |
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
| |
יוצרים: זיאמי מוטוקיו , ליאור אלמוג , איתן גינוסר , אורנה גאל-רון , תום פניג
מאת: יוקיו מישימה
תפעול תאורה: עינת קופר
בימוי: כנרת נוי
מוזיקה: מוש זהבי
תעתוק וניהול מוזיקלי: רוני כרמל
תאום אמנותי: שרית קמינסקי
תחקיר ועריכה: רוני כרמל |
| משתתפים: תלמידי שנה ג' סמינר הקיבוצים |
משך הופעה: שעה ורבע
|
|
|
|
אין מנוחה לרוחה של הגבירה רוקוג''ו, אהובתו של הנסיך גנג''י, נשמתה מתענה בקנאה לאישה החוקית, אאוי. היא מופיעה בביתה של אאוי ומענה את נשמתה. כיאה לתיאטרון ה"נו" היפני, הרוח המתענה מוצאת לבסוף את מנוחתה, כאשר נזיר בודהיסטי מגרש את הרוח הנוקמת בטקסי טהרה וגירוש שדים.
"הגבירה אאוי" הוא מחזה יפני, המאופיין בשזירת מיתוסים, אגדות ורמזים פיוטיים לכלל יצירה קסומה המשלבת רגשות סוערים וביטוי לירי עדין.
ההפקה היא היא מחווה לגלגולו של הסיפור, מגרסתו העתיקה ועד זו המודרנית. שילוב המקורות השונים, על הדומה והשונה בהם, מדגיש את נצחיותה של הרוח המתענה ואת כוחו של התיאטרון לחפש מזור לנפש הנודדת. השפה הבימתית וסגנון ההצגה שואבים אף הם מהמסורת התיאטרונית העשירה של יפן, ונותנים ביטוי לפיוט שבכאב, ולעוצמתם של המינימליזם והרמיזה.
|
|
|
| מחיר |
|
עיר |
|
שם
האולם |
|
שעה |
|
יום |
|
תאריך |
|
|
|
|
|