כנרת צעירה ילידת אנגליה. המסלול ייחודי בו בחרה: הכינור במוסיקה היהודית המסורתית, במוסיקת הכליזמר ובמוסיקה הצוענית והסלאבית העממית.
סולומון הביאה את הכינור החסידי אל המרכז, חיברה אותו לסגנונות לא צפויים, כגון רוק ופופ, ומיקמה אותו בזרם המרכזי. כיום, מגיעים להופעותיה ולהופעות הלהקה המצליחה שהקימה "אוי ואבוי", מעריצים מכל העולם, רובם צעירים ולא יהודים, והיא מנגנת באלבומיהם של האמנים הפופולריים המובילים בעולם.
את הנגינה בכינור החלה בהיותה בת שנתיים בלבד. כאשר הייתה בת ארבע, היא נפגשה וניגנה לפני הכנר יהודי מנוחין והצ`לן הדגול רוסטרופוביץ. במשך חמש השנים הראשונות ניגנה על פי שמיעה בלבד, רק בגיל שבע החלה לרכוש את מיומנות הקריאה מתווים.
במהלך לימודיה באוניברסיטת אוקספורד, בחוג ללימודי רוסיה, היא פיתחה משיכה לסגנונות של המוסיקה הרוסית, נגני הכליזמר ומוסיקת הצוענים. דבר שהתחזק במהלך השנה שבילתה ברוסיה והחשיפה לעובדה שאבות אבותיה היו מהגרים מפולין וליטא. היא ערכה מסעות ברחבי פולין ומזרח אירופה שבמהלכם ספגה צלילים והשפעות שהתמזגו כחלק משפתה המוסיקלית המגוונת. הדבר בא לידי ביטוי באלבום הסולו שלה, שגם הולחן על ידה והופיע בחברת Decca שהוא עירוב השפעות קלאסיות המתמזגות עם טעמים של מוסיקה רוסית, מזרח אירופית, מוסיקת כליזמרים, מוסיקת צוענים, טנגו ואפילו השפעות מצפון אפריקה.
בשנת 1999 ייסדה סופי סולומון את להקת "אוי ואבוי". אלבום הבכורה שלה בשם "צחוק מבעד לדמעות", נבחר להיות בין עשרת אלבומי הצמרת של שנת 2004 ע"י העיתון "ניו יורק טיימס" וזיכה אותה בפרסים מטעם "רדיו 3" של ה- B.B.C.
תקליטה האחרון מוקדש למקצבי הטנגו, "רעל מתוק ממדירה" ו"שטן קדוש", הם תערובת מבריקה של מקצבים מצפון אפריקה ואלמנטים יהודיים. סופי סולומון לימדה בביה"ס הלונדוני ללימודי מוסיקה מהמזרח ולימודי אפריקה והיא משמשת כיועצת בפסטיבל הכינור בגניוס, שהוא הפסטיבל היחיד המוקדש לכינור בלבד.
|