שחקן בתיאטרון היידיש. יעקב בודו עלה לארץ מרומניה ב- 1950, ולאחר שנה גוייס לצה"ל והיה מיד לאחד ממקימי להקת פיקוד הדרום. לאחר פירוק הלהקה ב- 1954 הוטל על בודו להקים את להקת פיקוד צפון.
כמפקד הלהקה וכשחקן השתתף במסגרתה בעשרות תכניות ושם נוצרה דמותו של "מוישה וינטלטור". בהצגה זו קנה את פרסומו הראשון. היא הוצגה בארץ למעלה מאלף פעם והוסרטה לסרט מוצלח בשם זה בבימויו של אורי זוהר.
לאחר שש וחצי שנים בצבא, בכלל זה ארבע שנים כאיש קבע, הצטרף בודו בעקבות הצעתו של פאשנל לתיאטרון "זירה", כדי להעלות מחדש במסגרת אזרחית את ההצגה "מוישה וינטלטור".
בתיאטרון "זירה" בהנהלתו של מיכאל אלמז השתתף בודו בהצגות כגון "מנדרגולה" של מקיאוולי, "פינגא`ן" מחזה מקורי של דן בן אמוץ וחיים חפר לצידה של ריקה זראי, ובהצגת "שווייק במלחמת העולם השניה".
לאחר פרוק "זירה" שיחק בהצגה "שני קוני-למל" במסגרת תיאטרון דו-רה-מי בהנהלת ג`ורג` וואל. ההצגה זכתה להצלחה כבירה בזכות קוני-למל בגילומו של בודו והוצגה יותר מ-500 פעם.
ב- 1961 עם הקמת "תיאטרון חיפה" הוזמן בודו על ידי יוסף מילוא האגדי להצטרף לתיאטרון, והיה לשחקן הראשון אשר אמר את המילה הראשונה על במה זו בהצגה "אילוף הסוררת" בתפקיד סלאי השיכור, וזכה להצלחה ולביקורות מעולות.
ב"תיאטרון חיפה" זכה בודו לתפקידים ראשיים, ביניהם: בארז`ה ב"קרנפים" של יונסקו, "חלום ליל קיץ" בתפקיד בוטום (החמור) , "הרשלה מאוסטרפולי" בתפקיד הרשלה, "משרתם של שני אדונים "בתפקיד טרופלדינו ותפקידים נוספים ב"ימים של זהב" ," מעגל הגיר הקווקזי", "אנדורה", "אופרה בגרוש", "המתאבד", ועוד.
בזמן היותו ב"תיאטרון חיפה" יצא בודו לחופשה ללא תשלום כדי להשתתף בתיאטראות המסחריים, ושיחק ב"פישקה החיגר" בתיאטרון השדרה וב"מוישה וינטלטור" ב"התיאטרון העממי", "מטורף על הגג", ו"ישראלי באמריקה" בתיאטרון "לילך", ובהצגת היחיד "הצביעו בעד בודו" (פרודיה על פוליטיקה ופוליטיקאים) שזכתה להצלחה גדולה והועלתה למעלה מ- 400 פעם.
בודו הוזמן ע"י מנהל תיאטרון "הבימה" דאז להשתתף בהצגת הפתיחה של האולם החדש בהצגת "חגיגת הסנדלרים".
ב- 1975 עזב בודו את "תיאטרון חיפה", והקים תיאטרון יידיש מסחרי אותו ניהל ובו שיחק במשך 15 שנים בארץ ובחו"ל.
ב- 1992 הצטרף לתיאטרון "יידישפיל" החוגג עתה 18 שנים לקיומו. מאז שיחק בודו במרבית ההצגות: "המכשפה", " לייזרקע רויטשוואנץ", "הרשלה מאוסטרפולי"," חלום גולדפאדן", "מסעות בנימין השלישי", געבירטיג", "נערי הזהב" (היה מועמד לפרס התיאטרון בקטגוריית שחקן השנה בתפקיד זה), "דז`יגאן ושומאכר", "החזן מווילנה", אהבה אחרונה" , וכמובן יש להזכיר את תכניות הבידור ואת הצגת היחיד ביידיש " אליין איז די נישומה ריין" (לבד- הנשמה טהורה) מחרוזת ממיטב ההומור היהודי.
בודו השתתף ב- 14 סרטים ישראליים ביניהם "מוישה וינטלטור", "אף מילה למורגנשטרן" ו "השועל בלול התרנגולות " של קישון. "נחצ`ה והגנרל" של ג`ורג` עובדיה, "מליונר בצרות" של יואל זילברג, "חמש חמש", "מרגו שלי" "איריס" ועוד.
בודו השתתף בשלושה סרטים זרים "ביי ביי אמריקה", ו"מהגיהנום בחזרה", בהפקה גרמנית, "רק לא בשבת", וסדרות טלויזיה "שמש", "המסעדה הגדולה", "ייסורי אפרים " ועוד.
חתן פרס אדית וישראל פולק לשנת 1999 ופרס קרן לרנר ליידיש בשנת 2000.
יעקב בודו נשוי פלוס שלושה, ולו ארבעה נכדים. גר בתל אביב. חוגג בקרוב חתונת זהב עם אשת נעוריו אסתר, אותה פגש בעפולה, העיר אליה נשלחה משפחתו כשעלו ארצה בתחילת שנות ה-50.
סבו וסבתו היו ציונים עוד לפני מלה"ע השנייה. היו ממקימי כפר חסידים וקריית חרושת, כחלוצים שהגיעו ארצה ב- 1933 (משפחת פרץ).
עדכון אחרון: אפריל 2006.
|