מחזאים
1912 נולד בסלאטינה, רומניה להורים ממוצא רומני צרפתי.
1914 המשפחה עוברת לפריז.
1916 אביו חוזר לבוקרשט כדי להצטרף למלחמה. הקשר איתו אבד, אמו יוצאת לעבוד במפעל.
1921 מפתח אנמיה ונשלח אל הכפר לה-שאפל-אנטנאז.
1922 חוזר לפריז.
1923-1924 קורא את פלובר, מתחיל לכתוב מחזות, ביניהם מחזה פטריוטי, שירה, זכרונות ותסריט.
1925הוריו מתגרשים, אביו מקבל חזקה על הילדים. הוא חוזר לרומניה. אביו נישא בשנית ואמו החורגת מוציאה את אחותו מהבית. אז`אן נשאר בבית אביו עד גיל 17
1929 לומד באוניברסיטת בוקרשט במחלקה לצרפתית. כותב שירים סוריאליסטיים, המשוררים מוריס מטרלינק ופרנסיס ז`אס.
1930-1935 מפרסם מאמרים וספרי שירה ברומנית, ביניהם אוסף מאמרים שנקרא Na
1936 אמו נפטרת. אז`ן נושא לאישה את רודיקה בוריליאנו - סטודנטית לפילוסופיה.
1938 מקבל מלגה מהממשלה הצרפתית לחזור לצרפת ולכתוב תזה על "נושאי החטא והמוות בשירה הצרפתית מאז בודלר"
1939 חוזר לכפר לה-שאפל-אנטנאז לכתוב את התזה, אך מתקשה לכתוב בצרפתית. פוגש את עמנואל מונייר וקורא את ספריו.
1940-1943 מרצה עלסופרים כגון קפקא, פלובר, דוסטוייבסקי
1944 הולדת בתו, מארי פראנס.
1944-1947 מתגורר בפריז, עובד במחלקת הייצור של הוצאת ספרים.
1948 כותב את "הזמרת הקרחת"
1950 כותב את "ז`אק" ומשחק בהצגה The Possessed (על פי רומן של דוסטוייבסקי) בתיאטרון דה-לובר.
1951 ההצגה "הכסאות" נכשלת מסחרית אך בעיתונים מתפרסמות ביקורות אוהדות מאת בקט, אדאמוב ועוד
כותב את "קורבנות החובה" ואת "השיעור".
1953 כותב את "הדייר החדש" ואת "אמנדה".
1955 כותב את המחזה "אימפרוביזציות" ואת הסיפור "תמונתו של קולונל".
1956 "הכסאות" עולה שוב וזוכה להצלחה בזכות מאמרו של אנואי ששיבח את ההצגה.
1957 כותב את "הרצח ללא שכר" מחזה המבוסס על הסיפור "תמונתו של קולונל"
1958 כותב את "קרנפים"
1961 מפרסם את "המלך נוטא למות" כסצנריו לבלט.
1962 כותב את "דו-סיוט", "טיול באויר" ואת "המלך נוטה למות" כמחזה.
1964 כותב את "הצמא והרעב".
1970 נבחר כחבר האקדמיה הצרפתית. משתתף בסרט על חייו שנקרא La Vase
1994 נפטר.
"לעיתים העולם נראה לי כאילו התרוקן ממשמעות והמציאות כאילו היא בלתי מציאותית. את התחושה הזאת של חוסר מציאותיות מהותית, נשכחת, חסרת שם - שמחוצה לה איני חש בקיומי - רציתי לבטא באמצעות דמויות הנודדות במרחב חסר לכידות, מבלי שיהיה להן דבר משל עצמן חןץ מחרדות, חרטות, כשלונות וחיים רקניים. יצורים הטבועים בהעדר משמעות אינם יכולים אלא להיות גרוטסקים וסבלם אינו יכול להיות אלא טרגי עד כדי גיחוך. הואיל והעולם אינו מובן לי, אני ממתין שמישהו יסביר לי אותו"
אז''אן יונסקו (1952)
|