מנחם גולן (לבית גלובוס) יליד טבריה 1929, בנם של נח ודבורה גלובוס, שעלו ארצה מפולין בשנות ה-20.
גולן נטל חלק במלחמת העצמאות והשתתף בשחרור העיר טבריה, היה האלחוטאי של משה דיין, השתתף בקרבות על עמק הירדן, היה מטילן בחיל האוויר ואחד מראשוני קורס טייס.
מיד עם תום מלחמת העצמאות יצא גולן בן ה-20 לאנגליה להשתלמות בתיאטרון, שם הוא לומד 3 שנים ומסיים בהצטיינות את London Academy of Music & Drama. אח"כ השלים את לימודי הבימוי בביה"ס הנודע לתיאטרון Old-Vic school.
הוא חזר לישראל והתקבל לתיאטרון "הבימה" כעוזר במאי. בן 23 ביים את הצגת היובל של התיאטרון הסאטירי "המטאטא". כאן הוא פגש את הסטיריקן אפרים קישון והתחיל שיתוף פעולה פורה וארוך שנים בין השניים.
הצגות מצליחות אותן הוא מביים באותה תקופה: "אתה מספר לי" (של קישון), "דרך הטבק" (בכיכובו של מאיר מרגלית) ו"אלדורדו" של יגאל מוסינזון, שבמרוצת הימים הופך לסרטו הראשון.
במהלך שנות החמישים גולן מביים בתיאטראות שונים ומקים את תיאטרון "השדרה" – תיאטרון מסחרי, במסגרתו הוא מעלה את המחזה הלהיט "עליזה מזרחי" בכיכובה של עדנה פלידל ז"ל.
ב-1960 יצא גולן עם בני משפחתו הצעירה לארה"ב להשתלם באמנות הקולנוע, מתקבל לאוניברסיטת ניו יורק ובתום לימודיו הצטרף לקבוצת צעירים שעבדה לצדו של המפיק והבמאי האמריקאי הנודע רוג`ר קורמן. הקבוצה כללה גם את פרסיס פורד קופולה ואת רוברט טאון.
ב- 1963 גולן חזר ארצה וביים את סרטו הראשון "אלדורדו" בכיכובם של גילה אלמגור וחיים טופול. הסרט הפך ללהיט וזיכה את גולן בפרס "כינור דוד". סרטו השני היא הקומדיה "דליה והמלחים". לאחר מכן צירף גולן את בן דודו יורם גלובוס לחברה שהוא הקים - "סרטי נח" (על שם אביו). יורם כמפיק ומפיץ ומנחם כבמאי ומפיק פותחים את דרכם המשותפת עם הסרט "שמונה בעקבות אחד". במרוצת שנות השישים והשבעים הפיק וביים מנחם גולן כ-40 סרטים שהיו מאבני היסוד של תעשיית הסרטים המקומית. 8 פעמים זכה ב"כינור דוד". מרבית הסרטים הפכו ללהיטים ונמכרו גם לחו"ל. הסרטים הבולטים בבימויו: "פורטונה", "999 עליזה מזרחי", "מרגו שלי", "מלכת הכביש", " לופו", "קזבלן" והשיא – "מבצע יהונתן" שהיה מועמד לאוסקר ולגלובוס הזהב. במקביל הפיק סרטים של יוצרים אחרים: "סלאח שבתי" של קישון, "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש" ו"אבו אל בנאת" של משה מזרחי ואת "אסקימו לימון" של בועז דוידסון (ואת סרטי ההמשך שלו). בסוף שנות השבעים, בעקבות ההצלחה של "מבצע יהונתן", התחיל לביים גם סרטים בינלאומיים "יהלומים", "הקוסם מלובלין" עפ"י בשביס-זינגר ו"לפקה". ב-1979 עברו גולן וגלובוס להוליווד, שם הוזמנו לנהל את אולפני "קנון". תוך שנתיים הפכה חברת "קנון" לגדולה ולחשובה שבאולפנים העצמאיים בהוליווד. במשך 10 שנים, עד 1989 ניהלו גולן וגלובוס את "קנון" ובמקביל הקימו בארץ את אולפני ג.ג. ואת רשת בתי הקולנוע. במהלך שנות השמונים הפיקו במסגרת "קנון" למעלה מ-200 סרטים, חלקם צולמו בישראל וסיפקו עבודה לאנשי קולנוע מקומיים. סרטי פעולה, סרטי ילדים וגם סרטים אומנותיים. הסרטים הבולטים שביים גולן בשנות השמונים: "חנה סנש", "מעבר לגשר ברוקלין" ו"מחץ דלתא". בין כוכבי הפעולה שגילה גולן במסגרת "קנון" בולטים צ`אק נוריס וז`אן קלוד ואן-דאם.
אך לצד סרטי הפעולה וההרפתקאות שהיוו את הבסיס הפיננסי של "קנון" התקיים גם שיתוף פעולה עם יוצרים בולטים בקולנוע העולמי. ז`אן לוק גודאר ("המלך ליר"), אנדריי קונצ`לובסקי ("מאהביה של מריה" ו"רכבת אל החופש"), ברבט שרדר ("עכבר הבארים"), רוברט אלטמן ("שוטה לאהבה"), פרנקו זפירלי ("אותלו"), לינה ורטמילר ("קאמורה"), דושן מקאבייב ("מניפסטו"), ג`ון קסבטס המנוח ("זרמי אהבה" שזכה בפרס "דב הזהב" בפסטיבל ברלין) וההולנדי פונס רודמקר ("המתקפה" שזכה בפרס ה"אוסקר" לסרט הזר).
בתחילת שנות ה-90 פרש גולן מהנהלת "קנון" והקים את חברת "המאה ה-21", במסגרתה הפיק למעלה מ-40 סרטים במשך 5 שנים. בין הסרטים הבולטים במהלך שנות התשעים היו העיבודים למחזות הזמר "אופרה בגרוש" ו"פנטום האופרה". בסוף שנות התשעים ביים מספר סרטים ברוסיה ובבלארוס, ביניהם גרסאות חדשות ל"זמר הג`אז" (בכיכובו של דודו פישר) ול"חטא ועונשו" (עם ונסה רדגרייב וג`ון הארט). במקביל ביים סרטים עבור חברתם ההוליוודית של דני דימבורט ואבי לרנר, שעבדו לצדם של גולן וגלובוס שנים רבות.
בסוף שנות התשעים חזר גם לתיאטרון המסחרי והעלה מספר מחזות זמר, ביניהם "צלילי המוסיקה" ו"זורבה היווני". בשנה שחלפה, במקביל להפקת סרטי פעולה במזרח הרחוק הפיק וביים את העיבוד לספרו של א.ב. יהושע "השיבה מהודו".
מנחם גולן טיפח וגידל 2 דורות של אנשי קולנוע בישראל – שחקנים, במאים, תסריטאים, מנהלי הפקה, מלחינים, צלמים, תאורנים, טכנאי קול וטכנאים בכל שטחי היצירה הקולנועית.
בישראל זכה גולן בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע על מפעל חיים והן ב"פרס ישראל" בשנת 1999.
|