מלחין/מלחינה
פליקס מנדלסון ברתולדי, מלחין גרמני ממוצא יהודי, נולד בהמבורג, למשפחה יהודית מתבוללת.
סבו היה הפילוסוף היהודי הנודע משה מנדלסון. אביו אברהם היה בנקאי ואמו לאה לבית סולומון היתה מוזיקאית חובבת ברמה גבוהה, והיא זו שלימדה אותו לראשונה את שיעורי המוזיקה. בניגוד למוזיקאים רבים בני תקופתו, גדל מנדלסון במשפחה אמידה למדי. הוריו האמינו שכדי להשתלב בחברה הגרמנית יהא עליהם להמיר את דתם, ולפיכך בהיותו בן שש הוטבל פליקס ביחד עם שלושת אחיו והיה לנוצרי פרוטסטנטי.
כעבור כמה שנים הוטבלו גם הוריו לנצרות. האב החליט לשנות גם את שם המשפחה ובחר להשתמש
בשם ברתולדי, כפי שבחר לעצמו אחיה של אשתו, כמה שנים קודם לכן כשהוטבל לנצרות.
למרות הלחץ שהפעיל עליו אביו ולמרות שהיה נוצרי אדוק, סירב פליקס עד סוף ימיו לוותר גם על השם מנדלסון. כבר בילדותו ניכרה בו גאונות מוזיקלית. בגיל 9 ניגן מנדלסון לראשונה בקונצרט פומבי ובגיל 11 התחיל לחבר מוזיקה. גם אחיו ואחיותיו גילו כשרון מוזיקאלי. פאני אחותו נהגה אף היא להלחין מוזיקה ושניהם הרבו לנגן את יצירותיהם על פסנתר, כאשר רבקה אחותו הייתה מזמרת ופאול אחיו ניגן בצ`לו.
בהיותו בן חמש-עשרה חיבר מנדלסון את הסימפוניה הראשונה שלו, ובגיל שבע-עשרה חיבר את אחת היצירות הנודעות ביותר שלו: הפתיחה ל"חלום ליל קיץ" על פי מחזהו של וויליאם שיקספיר. שבע-עשרה שנה אחרי כן חיבר את הפרקים הנוספים ל"חלום ליל קיץ", לרבות "מארש החתונה" המפורסם. מגיל עשרים החל מנדלסון מסייר בארצות אירופה ובמהרה כבש את המרכזים המוזיקאליים ביבשת וקנה לו שם של מנצח מזהיר. ביקורו באיטליה ובסקוטלנד העניק לו השראה לחיבור כמה מהיצירות הידועות שלו: את הפתיחה "מערת פינגאל" כתב בגרסתה הראשונה כבר בשנת 1830 ואז החל לחבר את הסימפוניה השלישית "הסקוטית" אך סיימה רק תריסר שנים מאוחר יותר. את הסימפוניה הרביעית "האיטלקית" חיבר עד 1833. בנוסעו לאנגליה התוודע למוזיקה של גאורג פרידריך הנדל וברוח זו כתב את היצירה "אליהו" שהיא מהחשובות ביצירות על רקע מקראי.
בשנת 1833 מונה מנדלסון למנהל התזמורת של דיסלדורף. משנת 1835 היה במשך מספר שנים מנצחה
של אחת מן המעולות בגרמניה באותם ימים. הוא היה מנצח מהולל והרבה להשמיע לקהל המוקסם יצירות מעולות, ובהן השמעות ראשונות של יצירות מופת, בין השאר, הסימפוניה השישית מאת פרנץ שוברט, שרק כעבור עשר שנים לאחר חיבורה, בוצעה נגינת הבכורה שלה על ידי תזמורתו של מנדלסון. כמו כן החזיר לתודעת העולם את יוהאן סבסטיאן באך, בלעדיו היה נשכח כליל, ובעיקר נודע בביצוע ה"מתאוס פסיון" מאת המלחין הדגול.
בשנת 1843 ייסד מנדלסון את הקונסרבטוריון למוזיקה בלייפציג והמשיך לפעול בו עד יום מותו.
בעיר זו נפטר מנדלסון כעבור ארבע שנים בשנת 1847, בהיותו בן שלושים ושמונה בלבד.
מנדלסון היה מלחין פורה וקל כתיבה. סגנונו מצטיין בקלילות נעימה והמוזיקה שלו קולחת ומענגת את מאזיניה. מקום חשוב ביצירותיו לפסנתר תופסים "הוואריאציות הרציניות" וה"שירים ללא מלים" - אלה הן פיסות זעירות ופיוטיות המנוגנות תכופות על ידי פסנתרנים מתחילים. מנדלסון נמנה על חוג מקורביהם של מספר מלחינים והיה ידידו הקרוב של רוברט שומאן, יחדיו עיצבו את הסגנון הרומאנטי המוקדם בגרמניה. כתבי ידו נשמרים בספריה הממלכתית של ברלין.
הנאצים לא אהבו את מנדלסון בשל מוצאו היהודי, ולכן הכריזו עליו מלחמת חורמה, בניסיון למחוק לו כל
סימן וזכר. את ה"שירים ללא מילים" המפורסמים שלו אמנם הדפיסו, כי היו אלה מנגינות פופולריות ומוכרות מדי, אך רשמו ש"מחבר היצירות אינו ידוע".
בין יצירותיו חמש סימפוניות, שתיים-עשרה סימפוניות לכלי קשת, יצירות נעורים שפורסמו לאחר מותו,
שני קונצ`רטי לכינור, שני קונצ`רטי לפסנתר, "חלום ליל קיץ"- פתיחה ומוזיקה בימתית, האוראטוריות "אליהו" ו"פאולוס", הפתיחה "מערת פינגאל", שש רביעיות לכלי-קשת, שירים לקול ולפסנתר, שתי שלישיות לכינור, צ`לו ופסנתר, שמיניה לכלי קשת, שלוש רביעיות לפסנתר וכלי קשת, שתי חמישיות לכלי קשת, שישיה לפסנתר וכלי קשת, שלוש סונטות לכינור ופסנתר, סדרה גדולה של יצירות לפסנתר סולו, ביניהן "שירים ללא מילים", סונטות, וסדרת "ווריאציות על נושא רציני".
|