שמונה זמרות מונה ההרכב שנוסד ע"י הזמרת איטליה לביא והפסנתרן/מנצח איתן שמייסר, שליווה את ההופעה (14.1) בפסנתר ומנהל את האנסמבל. תוכנית הבכורה כללה חומרים ליריים מהתקופה הרומנטית: 3 קבצי שירים מאת ברהמס (1833-1897), רחמנינוב (1873-1943) ומנדלסון (1809-1847), וביניהם יצירות בודדות של פורה (Faur?, 1845-1924) וג`ורדאנו (1867-1948).
הרושם הכללי חיובי ומעלה: הקולות זכים ורעננים, ויש יחס ישר בין הפורמט האינטימי לרפרטואר ולתוצאה. פה ושם יש עוד מקום לליטוש נוסף, אך בסה"כ מתהווה כאן פנינה עם פוטנציאל שעתיד להתממש.
הביקורת היחידה שניתן להפנות לאנסמבל, היא היעדר הגיוון: המוסיקה שהוצגה אחידה, פחות או יותר, בסגנונה. יהיה מעניין לשמוע התמודדות עם חומרים דרמטיים, למשל. לשם הדגמה והשוואה, לפני מס` חודשים הופיע הרכב נשי אחר בפליציה - אנסמבל סירנות. אלו הפתיעו בתוכנית עשירה של תפילות, פיוטים ושירים. דוגמא מייצגת היא מה שניתן לתאר כגוספל אתיופי, וכן, זה מגניב כמו שזה נשמע.
מי תשיר לנו סולו?
מלבד הרפרטואר, שווה לגוון גם במרקמים ווקאליים: סולנית על רקע מקהלה, או קבוצה כנגד קבוצה. רמזים לניסיונות כאלה נשמעו בקונצרט, ואחד השירים של מנדלסון אף ניתן לצמד סולניות, מה שהוכיח שיש קולות אינדיבידואליים מתוך האנסמבל הראויים לקבל דגש.
שמייסר, מלבד נגינתו המעודנת, הנחה את הקונצרט באורח בלתי אמצעי שתרם לאווירה הנינוחה. שירה בחוג מצומצם, לדבריו, היתה צורת בילוי מקובלת באירופה במאה ה-19. זו לא תהיה הגזמה לומר שיש מצב שאנסמבל ונציה שיחזר עבורנו את החוויה.
|