מוסיקאי
מלחין ואמן רב תחומי, פילוסוף ומחנך מוסיקלי.
יליד ישראל 1966, למד פסנתר וקומפוזיציה אצל אנדרה היידו, פנינה זלצמן ולאה אגמון.
בוגר תואר ראשון באקדמיה ע"ש רובין בת"א, תואר שני במוסיקת ג`אז באוניברסיטת מישיגן ולימודי דוקטורט ב North Western University בשיקאגו, בהם השתלם אצל המלחינים William Bolcom ו- Alan Stout.
שפירא כותב מוסיקה לאולם קונצרטים עתידני של העידן הגלובאלי. צורת הכתיבה והחומר המוסיקלי דורשים מהמאזין ומהמבצע הפנמה של אסתטיקות ותחושות זמן מערביות ומזרחיות, ואת היכולת לאחד אותן כדי לתת להן הקשר חדש ורב-תרבותי. זהו אינו אולם הקונצרטים הקלאסי של ברלין, אך גם לא אולם הקונצרטים של קהיר.
לדבריו, ישראל היא המקום אידאלי ליצירת המוסיקה העתידית, שכן גם המערביות הקלאסית הסטנדרטית וגם המזרחיות הערבית הטוטלית זרות לה.
יצירותיו של שפירא מבוצעות בהצלחה רבה בארץ ובעולם על ידי תזמורות, הרכבים וסולנים. עונת הקונצרטים 4-2003 של התזמורת הקאמרית הישראלית נפתחה בביצוע בכורה של היצירה "גלי מסע" בניצוחו של נועם שריף.
שפירא מלחין שירי משוררים ובהם ביאליק, לסקלי, וולך, זך, גתה ורילקה וכן שירים פרי עטו. שיריו בוצעו על ידי סיוון שביט וערן צור. הוא מלחין מוסיקה לסרטים ולהצגות והוציא לאור שני דיסקים עם שירים בהלחנתו: "העולם שייך לבינוניים",1996 ו- ו"החיוך", 1999.
הרסיטלים של שפירא ייחודיים, מרתקים וחד-פעמיים. הוא מנגן על הפסנתר, על העוד, שר ומתקשר עם הקהל את רעיונותיו. הופיע בקונצרטים בין השאר ב"פסטיבל ישראל", "פסטיבל המשוררים" במטולה, ב"פסטיבל העוד" במרכז ענב, בערב שירים עם מאיר ויזלטיר ועוד.
אחד מהכיוונים העיקריים ביצירתו של שפירא משלב בין מוסיקה ערבית למוסיקה קלאסית. הוא הקים את התזמורת היהודית ערבית בשיתוף עם הנוער המוסיקאלי בישראל ומכהן כמלחין הבית וכמנצח המשנה שלה.
כאמן רב-תחומי שפירא מצייר, משחק, כותב שירה ופרוזה וכן טקסטים בנושאים פילוסופים ודתיים. רעיונותיו והשקפותיו העתידניים בנושאי המוסיקה וכיוון התפתחותו הצפוי של אולם הקונצרטים זוכים להתעניינות גלובאלית, והוא רואיין בנושא ברשתות הטלוויזיה המרכזיות בעולם.
שפירא הוא מחנך מוסיקאלי מחונן המלמד במכללת לוינסקי לחינוך ובקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה "שטריקר" ב-תל-אביב, ואשר מעניק לתלמידיו את אהבתו הגדולה למוסיקה על כל גווניה.
|