מחזאים
מאקס פריש נולד בציריך.
זוכה פרס ירושלים לחירות האדם לשנת 1965.
בשנת 1930 החל בלימודי שפה וספרות גרמנית באוניברסיטת ציריך, אבל עם מות אביו בשנת 1933 היה עליו לקטוע את לימודיו ועבד ככתב העיתון "נויה צירכה צייטונג". בשנים 1934-1936 נסע ברחבי מזרח אירופה ובשנת 1935 ביקר לראשונה בגרמניה.
ספרו הראשון "יורג ריינהרט, מסע קיץ גורלי" ראה אור בשנת 1934.
בשנים 1936-1941 למד אדריכלות בפוליטכניקום של ציריך.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרף לצבא השוויצרי כתותחן ועד שנת 1945 היה בשירות פעיל.
עם זכייתו, בשנת 1942, בתחרות האדריכלות של העיר ציריך לבניית הבריכה ב-Letzigraben (שקוריה כיום על שמו), פתח משרד אדריכלים עצמאי. הבריכה שנבנתה בשנת 1949, נותרה הבניין הגדול היחיד שתכנן פריש, והיא כיום מבנה החייב בשימור.
בשנת 1947 הכיר את המחזאים החשובים ברטולד ברכט ופרידריך דירמנט. בזכות מילגה מקרן רוקפלר בילה שנה בארה"ב בשנת 1951. בשנת 1954 סגר את משרד האדריכלים שלו, עזב את משפחתו, והקדיש עצמו לכתיבה.
בשנים 1958-1963 היה בן זוגה של הסופרת אינגבורג בכמן, שאותה תיאר ברמיזות בסיפורו "מונטוק". בשנת 1959 התגרש מאשתו ועבר להתגורר ברומא, שם חי עם בכמן עד אמצע שנות השישים.
בשנת 1990 נודע לפריש כי היה נתון, ביחד עם רבים אחרים, למעקב צמוד מצד הרשויות השוויצריות, כחלק מפרשייה שזעזעה אז את שווייץ ונודעה כ"פרשיית התיקים".
ב-4 לאפריל 1991 מת בציריך כתוצאה ממחלת הסרטן.
על יצירתו:
מחזותיו וספריו של מאקס פריש עוסקים במספר תימות מרכזיות.
אחת מן התימות המרכזיות היא גיבוש הזהות העצמית והאנושית של היחיד .
פריש בודק את תפקידו של הידע והזיכרון בחוויה האנושית: כמה קטן הוא האדם עם ידיעתו הצנועה בהשוואה לטבע כולו, מה נותר ממנו? אימוצן של זהויות בידי אחרים משחק תפקיד ביצירתו.
נושא נוסף החוזר ביצירתו של פריש הוא ייחודה של שווייץ שעליו הוא מערער: שווייץ, מולדתו, שבתוך תהפוכות המאה ה-20 התיימרה תמיד להיות דמוקרטיה ניטראלית מול פני העולם "הנאור" כולו. דרך המראה שמציב פריש מול פניה של שווייץ, ניבט עולם יומרני ומגוחך שכלל חלקיו נגועים בגזענות, בורות ודעות קדומות.
מחאה זו של פריש הגיעה לשיאה במחזהו המפורסם ביותר "אנדורה" שהינו אלגוריה אכזרית על אנטישמיות סמויה שהולכת ופורצת החוצה בתוך מדינה דמיונית קטנה וצחה כשלג.
מחזותיו של פריש הם אירוניים והוא מציג תמונת עולם שהיא על קו התפר בין הריאלי לאבסורדי ומותיר לקהל סימני שאלה וחומר למחשבה.
המחזה "זעמו של פיליפ הוץ" נכתב בשנת 1958.
|