נולדה בשנת 1936 ברמת גן והתייתמה בילדותה מאביה. על יתמותה שוררה ועליה קוננה בשירים רבים. היא החלה לפרסם שירים בודדים כבר בסוף שנות החמישים בכתב העת "אורלוגין" של אברהם שלונסקי והיתה לכלת פרס ישראל לשנת 1998. היא קיבלה את פרס שלונסקי, פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה.
בשנים של מלחמת לבנון החלה להיות מעורבת מעט באירועים פוליטיים והייתה פעילה ב"שלום עכשיו".
כמה שבועות לפני שנפטרה נתנה ראיון עם צאת ספר הפרוזה שלה. בראיון היא סיפרה על התמודדותה עם מחלת נפש, על דיכאון ואודות האשפוזים. מכיוון שהפכה זאת לפומבי ולציבורי, אין יותר טעם לא להזכיר זאת כשמדברים עליה. יש להניח שדיכאונותיה נתנו חומר גם לשיריה. שיריה נגעו בשטחים שונים, חלקם רומנטיים חלקם ליריים; חלקם ציניים והאחרים סרקסטיים. מאוחר יותר היא התעסקה בשיריה באמהות ובשאלות גידול בנה.
לפני שנים רבות פרסמה ספר סיפורים ראשון "קבוצת הכדורגל של וילי מנדלה", ספר ילדים "אמא מבולבלת" ולא מכבר את ספר הסיפורים הקצרים מאוד "באה והלכה".
"אני יודעת שיכתבו שהשירה שלי יותר טובה מהסיפורים שלי" אמרה רביקוביץ` בראיון שנתנה.
למרות עדינותה הייתה מודעת מתחילת דרכה לחשיבות של מפעל חייה. היא הלכה לעולמה במפתיע והשאירה אחריה מורשת שירה איכותית ודרמתית.
|