מלחין/מלחינה
אנדרה היידו נולד בבודפשט (הונגריה) ב- 1932. הוא למד באקדמיה למוסיקה ע"ש פרנץ ליסט אצל סרוונסקי וסאבו (קומפוזיציה), סגדי (פסנתר) וקודאי (אטנוצוסיקולוגיה). בשנת 1956 היגר לצרפת והמשיך את לימודיו בקונסרבטואר לאומי של פריס אצל דריוס מיו ואוליביה מסיאן.
משנת 1966 הוא גר בירושלים, לימד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בתל אביב וכיהן כראש המחלקה למוסיקולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
את פעילותו כמלחין ניתן לסכם במעין חיפוש דרך ומשמעות. ביצירות שחיבר בצרפת ("פלסמות", "גיהנום קטן", "מסע סביב הפסנתר שלי") חשים רצון עז ליצור שפה אישית. רוח המוסיקה קרובה למגמות של הסוריאליסטים: עימות של סגנונות שונים ושיטת חשיבה הקרויה "זרם התודעה". מגמה זו מורגשת גם ביצירות מאוחרות יותר: "סיפורים על ילדים שובבים" (1976), "סרנדות ביישניות" (1978), "על האור ועל העומק" (1984).
ביצירות שכתב בארץ מופיעים נושאים הקשורים ליהדות ולקיום היהודי (תנ"ך, עולם הלימוד, היסטוריה יהודית, פולקלור ורעיונות פילוסופיים). היצירות הבולטות מתקופה זו: "משחק הפסחא" (1970), "56 קטעי משנה" (73-1972), "תרועת מלך" (1974), "נביאי האמת והשקר" (1977), "תהילים" (1982), "סיפורי יונה" (87-1986), "חלומות באיספמיה" (קנטטה לגירוש יהודי ספרד) (92-1991), "קהלת" (1994), "לידתו של ניגון" (1998).
רבות מיצירותיו הן בעלות מגמה חינוכית ומבוססות על הרעיון של פיתוח היצירתיות אצל תלמידי המוסיקה ("שביל החלב", "אומנות הפסנתר", "ספר האתגרים", "רגליים שמחות", "קונצ`רטו ל- 10 פסנתרנים קטנים"). היצירות נוגנו על ידי מספר תזמורות בולטות בארץ ומחוצה לה, חלקם מופיעים גם על תקליטורים שונים. במקביל פורסמו מספר מאמרים ומונוגרפיות על שירת הצוענים, על מוסיקת הכליזמרים ועל הניגון החסידי.
בשנת 1997 זכה אנדרה היידו בפרס ישראל על מפעל חייו.
|