מחזאים
פרדריקו גרסיה - לורקה 1898 - 1936
1898 - לורקה נולד ב- 5 ביוני בכפר האנדלוסי פואנטה וקרוס במחוז ברנדה שבספרד. הבכור מבין ארבעת ילדיהם של דון פדריקו גרסיה רודריגס, איכר אמיד, ודונה ויסנטה לורקה רומרו, מורה לשעבר בכפר. בבית בו גדל לורקה שררה הערכה רבה לספרות ולמוסיקה.
1909 - משפחתו של לורקה עוברת להתגורר בגרנדה. לורקה לומד בבית הספר הישועי, אך הוא מתעניין בעיקר במוסיקה ובנגינה על פסנתר בפרט.
1915 - לורקה לומד באוניברסיטת גרנדה בפקולטות לפילוסופיה ולמשפטים. אינו מצטיין בלימודיו האוניברסיטאיים. יכולותיו המוסיקאליות ממשיכות להתפתח. הוא מצטרף למועדון האומנויות בגרנדה ובנוסף מתחיל לבקר באופן תדיר בקפה "אלמדה", מקום מפגשם של האינטלקטואלים והאמנים בעיר כמו גם אורחים זרים כגון ה.ג. ווילס, ר. קיפלינג וארתור רובינטשיין.
1917 - לורקה מתחיל לכתוב שירה, פרוזה ומחזות קצרים. מרביתה של השירה עוסקת באהבה מינית וחושפת את הקונפליקט במחשבתו בין תשוקה מינית ואיסורים מיניים קתוליים.
1919 - לורקה פוגש בגרנדה את גרגוריו מרטינז סיירה, מפיק תיאטרון ממדריד, אשר מעורר אותו לכתוב מחזה על פרפר פצוע, "מקסם הרוע של הפרפר", ואת המלחין הספרדי הגדול מנואל דה פאיה, אשר עימו הוא מפתח מערכת יחסים בעלת משמעות. הוא עובר מגרנדה למדריד שם הוא נשאר עשר שנים.
1920 - מחזהו של לורקה "מקסם הרוע של הפרפר" אינו זוכה לאהדת הקהל והמבקרים והוא יורד לאחר ארבע הופעות.
1921 - מתפרסם במדריד ספר השירים, הכרך הראשון של שירתו של לורקה.
1922 - לורקה משלים מחזה לבובות בשם "הטרגיקומדיה על דון קריסטובל וסניוריטה רוסיטה". מרצה במועדון האומנויות בגרנדה על "שירה עמוקה" (שירת פלמנגו) ועוזר לארגן יחד עם מנואל דה פאיה ומיגואל סירון את הפסטיבל ל"שירה עמוקה".
1923 - לורקה מארגן יחד עם מנואל דה פאיה מופע בובות הכולל את מחזה הבובות שלו עצמו "הנערה שהשקתה את עציץ הריחן" המועלה בדירתו הגדולה בגרנדה. באותה שנה לורקה משלים את תוארו במשפטים ומתחיל במדריד את ידידותו החשובה עם סאלוואדור דאלי.
1924 - לורקה עובד על אוסף שירים בשם "רומנסרו צועני" ועל מחזהו השני באורך מלא "מריאנה פינדה" ועל מחזה נוסף "הסנדלרית המופלאה" המושפע מאד מהמסורת של הבובות. במדריד הוא מתיידד עם רפאל אלברטי אשר בקרוב יהפוך לאחד ממשורריה המובילים של ספרד.
1925 - כותב מספר "דיאלוגים" בפרוזה ביניהם "העלמה", "המלח והסטודנט", "המטורף והמטורפת", "דיאלוג האופניים של פילדלפיה", ו"דיאלוג הריקוד".
1926 - לורקה משלים את מחזהו "אהבתו של דון פרלימפלין לבליסה בגנו". לורקה מעביר בגרדנדה הרצאה חשובה שכותרתה "הביטוי הפיוטי בשירתו של דון לואיס דה גונגורה" על המשורר הספרדי הגדול מהמאה השבע-עשרה ומפרסם את "אודה לסאלוואדור דאלי".
1927 - מחזהו "מריאנה פינדה" מועלה בתיאטרון גויה בברצלונה וזוכה לתשבוחות רבות. לורקה מציג עשרים וארבעה מציוריו (בגלריית דלמאו) בברצלונה ומפרסם את "שירים", הכרך השני של שיריו. מחזהו "מריאנה פינדה" מועלה בתיאטרון פונטאלבה במדריד ומתקבל בהתלהבות.
1928 - לורקה עורך את הגיליון הראשון של המגאזין הספרותי `התרנגול`. הוא מנהל מערכת יחסים על פסל צעיר בשם אמיליו אלדרן. "רומנסרו צועני" מתפרסם וזוכה לשבחי הביקורת.
1929 - הפרמיירה במדריד של מחזהו "אהבתו של דון פרלימפלין לבליסה בגנו" נאסרת על ידי הרשויות. מחזהו "מריאנה פינדה" נפתח בתשואות בתיאטרון סרבנטס שבגרנדה. אמיליו אלדרן, מאהבו הצעיר, מנהל קשר רומנטי עם נערה אנגליה איתה יינשא שנתיים מאוחר יותר. עובדה זו ביחד עם דאגה ליחסיו המדרדרים עם דאלי ולעבודתו ופרסומו מחמירים את דכאונו של לורקה. הוא עורך מסע דרך צרפת, אנגליה וסקוטלנד ומשם לניו-יורק. לורקה עובד על "משורר בניו-יורק" וכותב תסריט סוריאליסטי לסרט אילם בשם "מסע אל הירח" שנכתב בחלקו בהשראת ביקורו בקוני איילנד אבל גם מבטא את חרדותיו המיניות שלו עצמו.
1930 - עוזב את ארה"ב להוואנה שבקובה שם הוא עובד על ה"קהל" ועל "אודה לוולט ויטמן" וחוזר לספרד שם מועלה "הסנדלרית המופלאה" בתיאטרון אספניול.
1931 - "הפואמה של השירה העמוקה" מתפרסמת. לורקה משלים את "ככלות חמש שנים". הוא ממונה על יד ממשלת השמאל הרפובליקנית החדשה כמנהל האומנותי של התיאטרון האוניברסיטאי, תיאטרון נודד אשר נודע כ"לה באראקה" (הביקתה). במהלך ארבע השנים הבאות הקבוצה תבצע את המחזות הספרדיים הגדולים של המאה השש-עשרה והשבע-עשרה בערים ובעיירות של ספרד הכפרית כחלק מתכנית חינוכית ממשלתית רחבת היקף.
1932 - לורקה עובד על "חתונת הדמים" ומקריא בפני חבריו בברצלונה את "משורר בניו-יורק".
1933 - המחזה "חתונת הדמים" מועלה בתיאטרון ביאטריס במדריד וזוכה לתשבוחות המבקרים. "אהבתו של דון פרלימפלין לבליסה בגנו" מועלה בתיאטרון אספניול במדריד. לורקה עובד של "ירמה" ונוסע לארגנטינה שם הוא גם מרצה וגם משתתף בהפקות של מחזותיו "חתונת הדמים" ו"הסנדלרית המופלאה" שמתקבלים בתשואות.
1934 - "מריאנה פינדה" מועלה בבואנוס איירס ומקבל ביקורות פושרות. עיבוד של לורקה למחזהו של לופה דה וגה "העלמה הפתיה" מבוצע במיוחד עבור קהל שחקנים. לורקה חוזר לספרד ומתחיל לעבוד בשנית עם "לה בראקה". חבר קרוב שלו, לוחם השוורים איגנסיו סנצ`ס מחיאס, נפצע באופן אנוש. זמן קצר לאחר מכן לורקה מתחיל לכתוב את "קינה על איגנסיו סנצ`ס מחיאס" ועובד גם על "דוניה רוסיטה הרווקה". "ירמה" מועלה בתיאטרון אספניול במדריד. למרות ניסיון של הימין להפריע למופע, המחזה מתקבל בהתלהבות גדולה על ידי הצופים והמבקרים.
1935 - "הסנדלרית המופלאה" מועלה במדריד. "קינה על איגנסיו סנצ`ס מחיאס" מתפרסם. "מופע הבובות של דון קריסטובל" מועלה במהלך יריד הספרים של מדריד. גירסתו של לורקה ל- "העלמה הפתיה" מועלת במדריד ובברצלונה. "ירמה" מועלה בברצלונה. לורקה עובד על "סונטות של אהבה אפלה" ועל "מחזה ללא שם". "חתונת הדמים" מועלת בהיכל התיאטרון הראשי של ברצלונה ואחריה פרמיירה מצליחה של דוניה רוסיטה הרווקה".
1936 - מפלגות הימין והמרכז מובסות על ידי חזית השמאל הפופולרית בבחירות הכלליות. לורקה מפרסם את שש פואמות גליצינייאניות ו- "שירים ראשונים". הוא עובד על "חלומותיה של דודניתי אאורליה" ו"מחזה ללא שם". לורקה עורך חזרות על "ככלות חמש שנים" במועדון אנפיסטורה. הוא משלים את "בית ברנרדה אלבה" ובחודשים הבאים הוא מקריא את המחזה לקבוצות של חבריו. המתיחות הפוליטית נמשכת והוא עוזב את מדריד לגרנדה. חמישה ימים מאוחר יותר יוזם פרנקו מרד צבאי נגד ממשלת מדריד. גרנדה נופלת בידי המורדים הלאומניים. לורקה חושש מהגרוע מכל ומוצא מחסה בבית המשורר והחבר לואיס רוזאלס. לורקה נלקח משם ונעצר בבניין הממשל האזרחי. הוא נלקח על ידי פאשיסטים מתומכי פרנקו לבנין מחוץ לבית של ויזאר, צפון-מזרחית לגרנדה. משם הוא נלקח במשאית יחד עם שלושה אנשים אחרים ונורה בחורשת הזיתים, אשר מכסה את המדרונות מעל לכביש לכפר אלפקאר. בשנת 1940 הרשויות בגרנדה מנסות לבטל את הרצח על ידי הצהרה שלורקה מת "בחודש אוגוסט 1936 כתוצאה מפצעי מלחמה".
איאן גיבסון -על לורקה
"הוא היה פסנתרן, משורר, מחזאי, מרצה, איש שיחה, איש סיפור ובדיחה, שחקן, במאי תיאטרון, חקיין ואף יכול לשיר שירי עם ברגש ולצייר טוב די הצורך לזכות בשבחי מבקר מחמיר כדאלי. ואם מישהו היה אי-פעם הרוח החיה והכובשת לבבות במסיבת רעים, לורקה היה האיש... את הסגולות הרבות מספור, כמדומה, שחונן בהם לורקה השלימו ראש גדול, מרשים ומלא חיות, וגוף מגושם ושטוח רגליים ואף שהוא לא היה יפה תואר במובן הרגיל של המילה - לאמיתו של דבר, היו שסברו שהוא מכוער ממש - היה יופי מוזר משתווה לפעמים לתווי פניו, כפי שמראים כמה מתצלומיו. חוש ההומור של לורקה היה מידבק, פרצי הצחוק שלו יצא שמעם למרחוק והוא הפיץ סביבו הילה של אושר. בזכות כשרונו לאלתר בנגינה בפסנתר (גם בגיטרה ניגן בכשרון) איבדו המחסומים הלשוניים והתרבותיים מחשיבותם, ואחת היא אם היה בניו-יורק, בברצלונה או בהוואנה. בני ארצו ראו באיש וביצירתו מיזוג יוצא דופן של מסורת ואוונגרד, ואילו הזרים שנקרו על דרכו ראו את ספרד מכאן ואילך בדמותו של האנדלוסי התוסס והמעורר השתאות. אופייניים גם געגועי המבקר האמריקני הרשל בריקל, שאירח את לורקה בביתו שבמנהטן בשנת 1929. "בשנות חיי הארוכות למדי, שעברו עלי במחיצת אמנים למיניהם" , כתב בריקל תשע שנים לאחר רצח המשורר, "גרסיה לורקה הוא האמן הקרוב ביותר לגאוניות צרופה שהכרתי..."
מתוך הביוגרפיה "לורקה" מאת איאן גיבסון,
תרגום עמליה זילבר הוצ'' עם עובד בע"מ ת"א 1993
|