מלחין/מלחינה
מן הותיקות והפוריות שבמלחינות הישראליות.
נולדה בשנת 1921 בנירנברג, גרמניה. גדלה בבית אוהב מוזיקה ובגיל צעיר התחילה ללמוד נגינה בפסנתר, כינור, וקומפוזיציה. בשנת 1936 עלתה ארצה לבן-שמן במסגרת עליית הנוער. מאותו זמן נפסקו למעשה לימודי המוזיקה שלה. כעבור שנה בערך, עברה לכפר שמריהו ועזרה להוריה להקים שם משק חקלאי.
בשנת 1939 הצטרפה למסגרת קיבוצית: גרעין הכשרה בקיבוץ עין שמר, קיבוץ עצמאי בקרית חיים ובנעמן, ובשנת 1945 עלה קיבוצה, קיבוץ המעפיל להתיישבות על הקרקע בעמק חפר המזרחי. כל אותן שנים עבדה חיה בחקלאות ואחרי העבודה השתדלה למצוא פסנתר בחדרי-האוכל של הקיבוצים השונים, ולעסוק במוזיקה.
בשנת 1951 נפגשה עם ד"ר אילונה וינצה-קראוס ובעידודה החם חידשה את לימודיה במוזיקה. קיבוצה אפשר לה יום עבודה אחד בשבוע. פעם בשבוע נסעה עם אוטו החלב לתל אביב ובערב חזרה ב"טרמפ" הביתה.
בשנה הראשונה חידשה את לימודיה בנגינה בפסנתר, בהרמוניה, ולמדה קונטרפונקט אצל מרדכי סתר. בשנה השניה קיבל אותה פרופ` שידלובסקי לשיעורי קומפוזיציה. בעזרתו חידשה את הכתיבה והתקבלה לאיגוד הקומפוזיטורים. כמן כן זכתה בפרס אקו"ם עבור יצירתה "דו-שיח בין קלרינט ותזמורת".
עם חידוש הלימודים התחילה ללמד את ילדי קיבוצה נגינה בפסנתר, וגם לוותה את הילדים שלמדו לנגן על כלים אחרים. בשעות לפני הצהריים המשיכה לעבוד בחקלאות, ואחר הצהריים לימדה.
בשנת 1966 פנתה אליה הנהלת המועצה האזורית "מנשה" לארגן אצלם את לימודי המוזיקה. אחרי 30 שנה סיימה את עבודתה בחקלאות, ויסדה את "האולפן למוזיקה של מנשה". היא פעלה באולפן זה במשך 15 שנה, ארגנה את שיעורי התיאוריה, הקימה תזמורת חינוכית ועוד... המועצה האזורית "מנשה" זיכתה אותה בפרס עבור עבודתה החינוכית.
בגיל 60 "חזרה הביתה", לימדה עוד רק את הילדים של קיבוצה, קיבוץ המעפיל.
כיום היא פנסיונרית, וממשיכה לכתוב.
עדכון אחרון: נובמבר 2005.
|