מלחין/מלחינה
ויקטור אולמן (1944-1898) הוא אחד מן המלחינים המרכזיים שפעלו בגטו טרזין. הוא החל את לימודי המוסיקה בעיר הולדתו, טסין, ובגיל שש-עשרה נסע לוינה ללמוד קומפוזיציה. במהלך שנות נעוריו למד
בין השאר אצל המלחינים ארנולד שנברג ואלכסנדר זמלינסקי, אשר העריך את כישרונו וסייע בידו בהמשך דרכו. במהלך שנות העשרים של המאה השתקע אולמן בפראג, והיה מעורב מאד בחיי המוסיקה בה.
כמוסיקאי מוכשר ורב-תחומי, פסנתרן, מנצח מקהלות, מנצח תזמורות, מבקר נחשב וכמובן מלחין פורה ומוערך, הפך ויקטור אולמן לאחת הדמויות המרכזיות בחיי המוסיקה בצ`כיה. בסוף שנות העשרים הצטרף אולמן לתנועה האנטרופוסופית, ונסע מספר פעמים לציריך שבשוויץ ולשטוטגרט בגרמניה, על מנת להשתתף בסדנאות של תנועה זו. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה חזר לפראג. הוא שימש כמבקר מוסיקה באחד העיתונים החשובים, כעורך מוסיקאלי ברדיו הצ`כי, וכמורה פרטי נחשב לקומפוזיציה ולפסנתר. אולמן יצר קשרים הדוקים עם מורי הקונסרבטוריון בעיר, ואף השתלם אצל חברו המלחין אלואיס הבה,
מן המלחינים המודרניסטים המובילים באותן שנים. אולמן היה גם פעיל מאד באיגוד הקומפוזיטורים הצ`כי ובאגודה למוסיקה קאמרית, בה ארגן קונצרטים פרטיים וציבוריים, והציג דרך קבע יצירות חדשות פרי עטם
של חבריו.
אולמן המשיך בפעילותו האמנותית הנלהבת גם לאחר הכיבוש הנאצי. בחודש ספטמבר של שנת 1942 נשלח ויקטור אולמן לגטו טרזין.
גטו טרזין (טרזינשטדט בגרמנית) הוקם בנובמבר 1941 ושימש בראשיתו מקום ריכוז ליהדות בוהמיה ומורביה. לגטו נשלחו יהודים מארצות מערב אירופה - אוסטריה, גרמניה, הולנד ודנמרק. מנהיגות יהדות צ`כיה, בראשות יעקב אדלשטיין, תמכה בהקמת הגטו, בשטח הפרוטקטוראט, כאלטרנטיבה להגליה מזרחה, בתקווה שהגטו יהיה למקום מקלט, עד יעבור זעם. אשליה זו נסדקה עם תחילת השילוחים למזרח בינואר 1942 והוצאות להורג בתליה של שישה עשר יהודים, אסירי הגטו, בעוון משלוח מכתבים או קניית עוגה.
הגטו הוקם בעיר המבצר טרזין, שנבנתה במאה השמונה-עשרה על ידי הקיסרית מריה תרזה (ועל-שמה). הקסרקטינים ובתי המגורים במקום התאימו לאוכלוסייה בת 7,000 נפש. בתקופת השיא נדחסו בין חומות העיר 60,000 אסירים. חרף הקשיים והמצוקה התאפיין גטו טרזין בפעילות ארגונית מקיפה של המנהיגות היהודית, שבאה לביטוי בכל תחומי החיים - טיפול וחינוך ילדים ונוער, שירותי בריאות, חלוקת מזון, עבודה ועוד. כל אלה שיפרו אמנם, אך לא יכלו למנוע את תנאי החיים הקשים, הצפיפות, המחלות, הרעב, והתמותה הגבוהה.
מיד עם הגיעו לגטו החל ויקטור אולמן בפעילות אמנותית נלהבת. יחד עם חבריו - רפאל שכטר, גדעון קליין, הנס קראסה, ואמנים נוספים - הנהיג אולמן פעילות יוצאת דופן בהיקפה ובאיכותה. הוא הקים גופי ביצוע של נגנים מאסירי הגטו, אירגן קונצרטים, כתב דרך קבע ביקורות מוסיקאליות ודברי הגות על מקומה של האמנות בזמן מצוקה וחיבר שורה מרשימה של יצירות והיה המוסיקאי היחידי בגטו שהנאצים פטרו מעבודה, על-מנת שיקדיש את זמנו לעשייה מוסיקלית. גולת הכותרת של עבודתו היוצרת בגטו הייתה האופרה "קיסר אטלנטיס", אותה חיבר עם המחזאי פטר קין, אשר הורדה מן הבמה זמן קצר לפני העלתה בבכורה, עקב חשש מנהיגות הגטו מתגובת השלטון הנאצי. ויקטור אולמן חיבר גם מספר ניכר של יצירות קאמריות, שירים וסונטות לפסנתר.
|