סופרים
1904 – 1860
אנטון צ`כוב נולד בשנת 1860 בעיר הנמל טאגאנרוב אשר דרומית למוסקבה. אביו – איש קשה יום ורודן, היה בעל מכולת כושלת שפרנס בקושי רב את אשתו וששת ילדיו. את השכלת הילדים ניתב האב לשני כיוונים עיקריים: מחד, חייב אותם ללמוד מקצועות מעשיים כמו תפירה וחשבונאות, מאידך, הקפיד לשלוח אותם לשיעורי צרפתית ושיעורי מוסיקה.
בסתיו 1873, והוא בן 13 גילה צ`כוב את התיאטרון כשצפה באופרטה של אופנבך "הלנה היפה". ההתרגשות והחגיגיות באולם ועל הבמה, קסמו לצ`כוב והצליחו להשכיח את חיי העוני של משפחתו. הוא השתוקק להיות בדרן ויחד עם אחיו ואחותו ייסד להקת תיאטרון שהופיעה לפני קהל אוהד של הורים, חברים ושכנים. כשרונו כשחקן קומי והצלחת הלהקה עודדו אותו להעז ולהעלות מחזות פרי עטו, ובמחזות אלה לעג לחולשותיהם של בני עירו. באותם ימים חלה בצפקת ומצבו הבריאותי התדרדר. רופא העיר טיפל בו במסירות ובחיבה רבה וצ`כוב החליט להיות גם כן ביום מן הימים רופא. הדואליות הזו תלווה אותו כל חייו, כשיגדיר את מקצוע הרפואה כ"אשה" ואת עסוקו בתיאטרון כ"מאהבת".
מצבה הכלכלי של משפחת צ`כוב הורע בעקבות הלוואה שלקח האב עד שנאלצו למכור את ביתם ונותרו חסרי כל. בעקבות המשבר עקרה המשפחה למוסקבה בתקווה למצוא עתיד חדש וטוב יותר. צ`כוב עצמו נשאר בעיר הולדתו ועבד למחייתו כמורה פרטי, עד שב- 1879 נסע גם כן למוסקבה והחל ללמוד רפואה. על-מנת לעזור בפרנסת המשפחה, החל לפרסם בשם בדוי, סיפורים בכתבי עת הומוריסטים ועד מהרה פרסם למעלה מ- 129 סיפורים, מסות ורשימות. באותה תקופה גם כתב את מחזהו הראשון, אך משסרבו להעלותו על הבמה קרע את כתב היד. טיוטא של המחזה נמצאה לאחר מותו וראתה אור בשם "פלאטונוב".
בשנת 1884 חלה צ`כוב בשחפת והוא כבר רופא. במקביל המשיך לכתוב את סיפוריו ופיתח את קשריו החברתיים בעולם הספרות והתיאטרון. את מחזהו השני "איבנוב" כתב כהתרסה נגד מבוכת המשכילים נוכח מדיניות הדיכוי של הממשלה, והתדרדרות המצב החברתי ברוסיה. המחזה הועלה במוסקבה ב- 1887, אך נכשל בעיקר לנוכח העובדה שהשחקנים לא זכרו את הטקסט. נחמה מסוימת מצא צ`כוב בתגובות החמות של הקהל בעקבות פרסום הנובלה "הערבה". הביקורת היללה ושיבחה את הכותב המוכשר, ואף השוותה אותו לגוגול. שנתיים לאחר מכן בפטרבורג הועלה בשנית המחזה "איבנוב", והפעם זכה להצלחה כבירה.
ב 1889 כתב צ`כוב במקביל את הסיפור "מעשה משעמם" ואת המחזה "שד היער". ההצגה הועלתה במוסקבה אך ספגה ביקורת קשה שבעקבותיה החליט צ`כוב לגנוז את המחזה ולנטוש את כתיבתו הדרמטית (לימים ישמש לו "שד היער" כחומר גלם למחזה "הדוד וניה").
מאוכזב מן הביקורת יצא צ`כוב למסע וביקר בין היתר בפריס. בדרכו חזרה לרוסיה החליט להתעכב במושבות העונשין שבסאחאלין, על-מנת לערוך מחקר פרטי על האסירים המתגוררים במקום ועל משפחותיהם. העוול ושרירות הלב שזה התנהלו החיים במקום חרו לו, בעיקר לנוכח היותו עד למקרים רבים של התעללות וסאדיזם. עם שובו לרוסיה הוא משתקע בכפר ולמרות היותו סופר מפורסם הוא ממשיך לטפל כרופא באיכרי המחוז. בתקופה זו כתב את המחזה "השחף". ההצגה הועלתה לראשונה בתיאטרון אלכסנדרינסקי שבפטרבורג ב 17 באוקטובר 1896. ההצגה נחלה כשלון חרוץ, הקהל השתולל מבוז ומזעם. צ`כוב נשבע בשלישית, כי לעולם לא יכתוב או יציג מחזה. נחוש בדעתו הוא מקבל מידידו נמירוביץ-דאונצ`נקו אגרת ובה בקשה להעלות את "השחף" בתיאטרון האמנותי של מוסקבה, שאותו ייסד עם סטניסלבסקי. צ`כוב משתכנע וב 17 בדצמבר 1898 עלתה ההצגה וזכה לביקורות נלהבות. מצבו הבריאותי של צ`כוב מתדרדר מאוד באותן שנים, אך הצלחתו עולה ומשגשגת. הוא מתאהב בשחקנית התיאטרון אולגה קניפלר, וכותב ללהקה את המחזות "הדוד וניה" ו"שלוש אחיות". את מחזהו האחרון "גן הדובדבנים", כתב כמעט על ערש דווי. ההצגה הועלתה במוסקבה ב 17 בינואר 1904, יום הולדתו הארבעים וארבע של צ`כוב ויום ציון עשרים וחמש שנה לפעילותו הספרותית. חולה ותשוש גררו אותו לבימת התיאטרון כשהוא מוקף בשחקנים, בנציגיהן של האגודות הספרותיות החשובות ביותר במוסקבה, ובקהל שמילא את האולם עד אפס מקום והריע לו.
ב 2 ביולי 1904, נפטר.
|