משוררת,סופרת, מחזאית, מבקרת ספרות ומתרגמת.
לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בעיר קובנא שבליטא. בליטא סיימה את לימודיה ב"גימנסיון עברי", והמשיכה ללמוד פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטת קובנה, ברלין ובון. בשנת 1933 קיבלה תואר דוקטור בגרמניה ומשם חזרה לליטא לעסוק בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בראסיין. היא נמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פתח".
בשנת 1935 עלתה לארץ ישראל וחברה לקבוצה הספרותית שכונתה "יחדיו", אשר בראשה עמד המשורר אברהם שלונסקי. בארץ עבדה כמורה בבתי-ספר תיכון ובמערכת העיתונים "דבר", "משמר" ו"משמר לילדים". נמנתה עם עורכי "דבר לילדים" וערכה כתב עת לילדי הגולה – "אורות קטנים".
במקביל עסקה לאה גולדברג בכתיבת שירה וסיפורים לילדים. יצירותיה התפרסמו בספרים ובעיתוני ילדים ונוער, והתחבבו מיד על הקוראים הצעירים ועל הוריהם. ספר שיריה הראשון היה "טבעות עשן", וספר הילדים הראשון שפרסמה היה "ידידי מרחוב ארנון".
במקביל לכתיבתה העשירה לילדים ולמבוגרים המשיכה לאה גולדברג גם בדרכה האקדמית. בשנת 1952 החלה להרצות על ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים,
ומשנת 1963 עמדה בראש החוג לספרות השוואתית באוניברסיטה זו.
שיריה כתובים בסגנון מודרניסטי, בהשפעת האסכולה ה"אקמיסטית" הרוסית. האסכולה ה"אקמיסטית" – פירוש המילה "אקמה" ביוונית הוא שיא, מיטב. זוהי תנועה בשירה הרוסית בתחילת המאה ששמה דגש על הדיוק והעדיפה אותו על פני העמימות המופשטת של התנועה הסימבוליסטית. מאחר שהייתה זו תנועה פוליטית, נתקלה בעוינות המוסדות ואחדים מחבריה נרדפו על ידיהם (לדוגמא המשוררת אחמטובה).
שפתה של גולדברג סימבוליסטית ופשוטה. השורה הראשונה מהבית האחרון בשירה של לאה גולדברג "העץ" "ובדמם הבקר יעלה", חקוקה על האבן המרכזית של אש התמיד- יצירתו של דוד פלומבו העומדת ליד הכניסה לבניין הכנסת.
מיצירותיה המפורסמות ביותר:
קבצי השירים: טבעות עשן, שבולת ירוקת העין, שיר בכפרים, מביתי הישן, על הפריחה, ברק בבוקר, עם הלילה הזה.
שיריה קובצו בשלושה כרכים בשנת 1973.
רומנים: והוא האור.
ספרי ילדים: ניסים ונפלאות, כובע הקסמים, מעשה בשלושה אגוזים, מה עושות האיילות, ידידי מרחוב ארנון, מר גוזמאי הבדאי, שמגר הנגר ועוד.
מחזות: בעלת הארמון.
לאה גולדברג הקדישה זמן רב לתרגום יצירות מופת אירופאיות, בעיקר מגרמנית, צרפתית ורוסית, לעברית. בין הידועות יותר הן "פר גינט" לאיבסן, "מלחמה ושלום" לטולסטוי, "אוקסן וניקולט", "בית ספר לנשים" למולייר ועוד.
נוסף לכך פרסמה ספרי פרשנות וביקורת בתחום הספרות ההשוואתית.
לאה גולדברג היתה יוצרת רב תחומית בשדה הספרות. אחת מהיוצרות היותר חשובות בישראל. משייכים אותה לדורם של נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, אברהם שלונסקי וחבריהם.
השירה שלה היא גל כוח עצום. שיריה רלוונטיים עד היום. ציניים וצורמים, חיים ונושמים. אנשים ממשיכים להזדהות עם אהבתה המרכזית ביצירותיה, אהבותיה הנכזבות, כאביה הפיזיים והנפשיים.
נוהגים לציין שלושה פרקים בחייה:
מיום לידתה ועד עלייתה לישראל
חייה ויצירתה בתל-אביב
חייה יצירתה ומותה בירושלים.
כאישה ראתה עצמה כ"משורר" שוות ערך לגברים. אך רק כשעברה לירושלים ייסדה "חצר" או "שולחן מעריצים" כפי שהיה עד אז בתל-אביב לאלתרמן ודומיו.
בין משתתפי החצר שלה שנפגשו בדירותיה בירושלים, היו: ט.כרמי, יהודה עמיחי, דליה רביקוביץ, אבנר טריינין, טוביה ריבנר ואחרים.
בירושלים היו לה ידידים רבים (ביניהם ש"י עגנון), מעריצים רבים ותלמידים מסורים שלמדו אצלה באוניברסיטה בירושלים, אך גם בירושלים הבדידות הייתה שיגרת חייה לצד פחדיה, מחלותיה וחייה עם אמא שלה.
על הדיאגנוזה הסופית של המחלה שהביאה למותה הגיבה בשמחה "עכשיו אוכל לצייר בשקט" וכך כששכבה חולה במיטתה, נהגה לצייר על קירות חדרה בירושלים.
לאחר פטירתה בשנת 1970, הוענק לה פרס ישראל בספרות העברית.
לאה גולדברג היא עד היום מקור להזדהות בקרב קהל צעיר, יוצרים, אנשי רוח ותרבות.
|