מחזאים
פיידו נולד בפריז בשנת 1862.
כשהיה בן 6 או 7, החל לכתוב במחברתו מחזה. את מחזהו הראשון פרסם בשנת 1883. קומדיה בת מערכה אחת: "אהבה ופסנתר". הלהיט הראשון שלו "חייט נשים" נכתב בתקופת שירותו הצבאי. לאחר תקופה קשה בה מחזותיו נדחו, הועלה בשנת 1892 המחזה "אדון יוצא לצוד", שהועלה ב"פלאס רויאל" בפריס, למעלה מ1000- פעם. הקריירה המנצחת של פיידו הביאה לו תהילה וכסף. בשנת 1907 כתב את "יתוש בראש". בשנת 1908 הועלה מחזהו "שים עין על אמיל", שזכה להצלחה גדולה. באותה עת למד להמר בבורסה. בתחילה הרוויח, אולם ביום אחד הפסיד כספים רבים. מצבו הפיננסי הדחוק הביא לכך שהירבה בכתיבה. הוא פרסם קובץ מחזות של מערכה אחת תחת השם "מנישואין לגירושין". מחזות אלו הועלו סמוך למלחמת העולם הראשונה. המפורסם שבהם "אל תסתובבי עירומה" (1911). פיידו נפטר בפריס בשנת 1921 כשהוא בן 59 בלבד. כתב 47 מחזות.
על סיגארים
במקום הממחטה שגברים תוחבים לכיס העליון של מעילם, היה נושא פיידו נרתיק של סיגארים. כשהיה מעשן היה מסתכל למעלה, בעקבות העשן המיתמר, ואומר כי כל-כך הרבה חלומות וכל כך הרבה אשליות מצויות בעשן של הסיגאר.
על כתיבתו
מספרים על בעל תיאטרון שחשש שהמחזה של פיידו יסתיים בשעה מאוחרת מדי, והחליט לקצץ בו. בא אצל פיידו וביקש את הסכמתו. פיידו התנגד. המנהל עמד על שלו. פיידו שאל אותו: כמה זמן נחוץ לך? השיב הלה: 10 דקות. וכמה עמודים אתה מעריך ב10- דקות? שאל פיידו? השיב המנהל: 20 עמודים. תתחיל מעמ'' 21, אמר פיידו.
על ידידים
ידידים רבים לא היו לו. הוא היה בררן גדול באשר לידידים. הכרתי אותו רק בשנותיו האחרונות ולעולם לא אשכח את החיוך העצוב שלו ואת עיניו הקטנות והעליזות. את השפם, בדומה לשפמו של מוסקיטר, את הופעתו הנסיכית ואת לחיצת ידו. שהיה מושיטה כאילו מתוך חרטה מלכתחילה (מרסל אשאר).
על תחביבים
מדי יום ביומו היה מחליף את סיכת העניבה שלו. היו לו 150 סיכות. תחביבים נוספים: צלוחיות מחרסינה, בשמים, תמונות של גדולי הציירים האימפרסיוניסטים. הצייר האהוב עליו היה אוטרילו. וספרים. ביתו היה מלא ספרים.
על כתיבתו
"כשאני כותב, אני כאילו אוסר את עצמי בתוך בית-כלא ואינני משתחרר ויוצא לחופשי אלא כשאני רושם בתחתית הדף "מסך". (פיידו)
"כשאני כותב, אני סובל באופן פיזי. כמו אישה יולדת". (פיידו).
על עצלותו
מספרים שיום אחד ישב פיידו בבית קפה עם ידידו ופניו לכניסה. ברגע מסוים נכנסה אישה מאוד יפה ואלגנטית. "ז''ורז'' הסתובב", אמר הידיד "הנה אישה עילאית, היפה ביותר שראיתי עד היום" ופיידו, בלי לזוז, אמר "תאר לי אותה".
על מראהו
פיידו היה ידוע כאלגנטי מאד. הוא לא היה רק יפה תואר, הוא היה אפוף משהו מיוחד, שהכריח את כל רואיו להסתכל בו מלמטה למעלה. הוא נראה תמיד חייכני ובלתי מאולץ, ללא מתיחות, כמי שאינו קשור כלל לעולם הזה. הג''סטה שלו היתה מלאה נדיבות, גילוי לב וביטחון. הוא לא ביטא מעולם מחשבה שפלה. סגנונו מעולם לא היה שיגרתי ובנאלי. הכל היה בו חן. הוא לא ידע להתאמץ, הכל היה בו טבעי וכאילו לאחר יד (רוברט דה פלאר).
מתוך כתב עת "במה", 57, 1960 "ז''ורז'' פיידו – המתמטיקאי של הצחוק" מאת אורי קיסר
|