מחזאים
נולד בוונציה, סייים לימודי משפטים ב1731 למרות שהיה ברור לו שהוא פונה לתיאטרון. התנסה כשחקן בלהקות חובבים לפני שפנה לכתיבה. החל מ1738- התפרסם כמחזאי מקצועי.
שאיפתו הגדולה של גולדוני היתה לכתוב מחזות משעשעים להנאת הקהל ולהרחיב את הרפרטואר האיטלקי של מחזות כתובים שהכיל בתקופתו בעיקר טרגדיות נשגבות ומשעממות. הוא הושפע בעיקר ממולייר וגם מאמני הקומדיה-דל-ארטה. למעשה, הגיבורים של מחזותיו הם – הם הדמויות המוכרות מהקומדיה-דל-ארטה. גולדוני פשוט העלה אותם על הכתב, בדרך כלל בהצלחה רבה. למרות זאת, יש המאשימים את גולדוני באחריות למותה של הקומדיה-דל-ארטה כאמנות חיה ותוססת דווקא משום היותה מבוססת על אלתור ולא על טקסטים כתובים.
כך או אחרת לגולדוני מיוחסות כ 200 קומדיות שזכו להצלחה רבה בתקופתו ברחבי איטליה ובצרפת.
הוא נפטר שבע ימים והצלחה ב1793-.
נולדתי בוונציה ב 1707 בבית גדול ויפה. יוליוס גולדוני, אבי, נולד באותה עיר, אך כל משפחתי הגיעה ממודנה.
אמי הביאה אותו לעולם בלידה קלה, דבר שהגביר את אהבתה אלי במידה ניכרת; על הופעתי הראשונה בעולם לא הודעתי בבכי, כדרכם של תינוקות, ועדינות זו נראתה למשפחתי כאינדיקציה לאופי שקט ונוח, דבר ששמרתי עליו מאז.
הייתי מושא ההערצה בבית: האומנת שלי טענה שאני פיקח, אמי לקחה על עצמה את חינוכי, ואבי לקח על עצמו לשעשע אותי. הוא הזמין עבורי מופע בובות אותן תכנן בעצמו בעזרת כמה מחבריו; ובגיל ארבע זה היה בשבילי בידור בשיאו.
אבי, השתדל לשעשע ולפצות אותי בתקופות החופשה שלו, ומאחר וידע שאני אוהב מחזות, אסף חבורה של אנשים צעירים, השיג חלל קטן ושם העלינו הצגות.
בתחום השלטון של האפיפיור לא הותר לנשים לשחק על הבמה. אני הייתי צעיר, בהחלט מכוער, ועלה בגורלי לשחק תפקידים נשיים. פעם זכיתי אפילו בתפקיד מרכזי ואמרתי את הפרולוג.
הפרולוג הזה היה כל-כך מיוחד, שלעולם לא שכחתי אותו. פרולוג מקסים זה הביא לי כמות עצומה של ממתקים, זה הביטוי הרגיל למחיאות כפיים בתחום ריבונות האפיפיור.
עבור תפקידי במחזה זכיתי לשבחים רבים, כי במקום בו המחזות נדירים, לא קשה לרצות את קהל הצופים.
אבי אמר, כי נראה היה שהבנתי את התפקיד, אך כי לעולם לא אהיה שחקן טוב; ובכך הוא לא טעה.
"עכשיו" אמרתי לעצמי "אני יכול לתת דרור לדמיוני. עד כה עבדתי על נושאים ישנים, אך עתה עלי ליצור ולהמציא. בידי היתרון של שחקנים מבטיחים מאד. אך כדי שאוכל לנצל אותם היטב, עלי להתחיל להכיר אותם היטב. לכל אדם אופי המיוחד, והמחזאי צריך לתת לו תפקיד בתיאום מלא עם תכונותיו המיוחדות".
"ובכן" המשכתי "זה אולי הרגע המאושר להתחיל ברפורמה עליה חלמתי תקופה כל-כך ארוכה. עלי לטפל בנושאים של הדמות: זהו המקור של קומדיה טובה. עם זה התחיל מולייר הגדול את הקומדיה שלו והביא אותה לכלל שלמות.
האם טעיתי בכך שעודדתי את עצמי באופן זה? לא: כי נטיותי היו לקומדיה וקומדיה טוב היתה מטרה ראויה עבורי. הייתי עושה טעות אם הייתי מנסה להתחרות באמנים הגדולים. אבל אני רק שאפתי לשפר את התיאטרון של ארצי וזה דרש מידה לא גדולה של לימוד.
וכך התחלתי לחפש בלהקה שחקן שיוכל להסתגל לדמות החדשה בצורה הטובה ביותר.
החלטתי על גולינטי, הפנטלון, אך לא כדי לשים עליו מסיכה שתסתיר את הפיזיונומיה ותמנע משחקן רגיש כמותו להציג לראווה את התשוקה שהוא חש באמצעות מבע פניו; הערצתי את התנהגותו כשראיתי ושמעתי אותו, והאמנתי שהוא בעל כישורים של שחקן מצויין, ובכך לא טעיתי.
לכן, חיברתי קומדיית אופי שנקראה Momolo Cortesan או כפי שתרגמתי את שמה עבור העתונות ל"האדם המושלם".
המחזה היה להצלחה נפלאה ואני הייתי מרוצה. ראיתי את האנשים נוטשים את משיכתם לפארסות, ראיתי את השינוי ממשמש ובא אך עדיין לא יכולתי להתפאר בו. המחזה עדיין לא צומצם לדיאלוג והתפקיד הכתוב היחיד היה זה של השחקן הראשי. כל השאר היה רק בראשי פרקים. השתדלתי להתאים את עצמי לשחקנים. אך לא כולם יכלו למלא את החלל בכשרון. לא היתה אחידות סגנונות שאיפיינה את ההפקה של מחזאי אחד. לא יכולתי לעשות את השינוי בבת אחת מבלי לעורר נגדי את כל מעריצי הקומדיה הלאומית, אך חיכיתי לרגע המתאים לתקוף אותם באומץ עם יותר כוח ויותר בטחון.
בקומדיה "שלושים ושתיים הצרות של ארלקינו" הוטל על סאקי התפקיד ואני הייתי בטוח בהצלחה. שחקן זה, שהוכר על הבמה האיטלקית בשם טרופלדינו הוסיף לחן הטבעי שלו ושל פעולותיו היכרות מעמיקה עם אמנות הקומדיה ועם תיאטראות אירופיים שונים.
לאנטוניו סאקי היה דמיון חי ומבריק; היא שיחק בקומדיות תככים, אך בעוד שארלקינו אחרים רק חזרו על עצמם, סאקי דבק בתמצית המחזה ותכנן איך להכניס דברים חדשים על-ידי חידודיו ותשובותיו השונות והלא צפויות, והקהל נהר לראות אותו.
הוא ניזון מהמחזאים הקומיים, מהמשוררים, מהנואמים והפילוסופים. באילתוריו יכולנו לזהות את מחשבותיהם של סנקה, ציצרו ומונטניה. הוא התאים את האמירות של אנשים גדולים אלה לעצמו ואותם משפטים נאצלים של הסופר הרציני, הפכו למגוחכים ביותר כשהיו באים מפיו של שחקן מצויין זה.
הגעתי עתה לשנת 1787, שהיא שנת ה80- לחיי וכאן ברצוני לסיים את ספרי. עבודתי אף היא הושלמה, הכל נגמר ואני ממשיך לשלוח את הכרכים שלי לעיתונות. הביקורת על מחזותי תועיל לדיוק ולשיפור של הקומדיה הנסקרת, אך ביקורת על זכרונותי לא תוסיף שום תועלת לספרות. מכל מקום, אם כותב כלשהו ימצא לנכון לבזבז עלי זמן כדי להרגיזני, חבל על זמנו.
אני בעל מזג נוח, תמיד הייתי כזה, בגילי אני קורא מעט ורק ספרים מצחיקים.
מתוך:
The memories of Carlo Goldoni as written by himself.
תאריכים בחייו של קארלו גולדוני
25.2.1709 נולד בוונציה.
1716-20 לומד בבית-הספר של הישועים בפרוג''יה.
1720-21 משתתף בקורס לפילוסופיה ברימיני, ממנה בורח במרץ 1721.
1721-22 עוזר במשרד דודו, עורך-דין בוונציה.
1723-25 לומד משפטים באוניברסיטה של פביה.
ב 1725 גורש מהאוניברסיטה בגל סאטירה על נשי פביה.
1730-31 ממשיך בלימודיו בפאדובה ומקבל תואר במשפטים.
1731-32 עו"ד בוונציה.
1734 פוגש את האמרגן אימר וחוזר לוונציה.
1736 נושא לאשה את ניקולטה קוניו.
1738-39 הצגת מומולו קורטזאן. מתמנה לקונסול גנואה בוונציה.
1739-43 ממשיך ברפורמה התיאטרונית שלו. ב1743- עוזב את וונציה.
1745-48 עו"ד בפיזה.
הצגת הבכורה של האלמנה הערמומית.
1750-51 מציג בהצלחה רבה 16 קומדיות.
1753 מציג את הפונדקית.
1753-62 עובר לתיאטרון סן-לוקה, השייך למשפחת וונדראמין. יריבו קיארי מועסק כמשורר בתיאטרון סנט-אנג''לו: מתחדש הפולמוס בין גולדוניסטים וקיאריסטים.
1761 הצגת הטרילוגיה הנופש. בינואר מוצגת בהצלחה האגדה הראשונה.
1762 גולדוני עוזב את וונציה ועובר לפריז לפי הזמנת וולטר.
1762-65 מנהל את התיאטרון האיטלקי בפריז.
1765 הצגת המניפה בוונציה. מתמנה למורה לאיטלקית של הנסיכה אדלאיד, בתו של המלך לואי ה15-.
1765-69 שוהה בורסיי. ב 1769 חוזר לפריז ומקבל קצבה מלכותית.
1771 הצגת המיטיב הזועם ב"קומדי פרנסז".
1775-80 שוהה שוב בוורסיי כמורה של אחיות לואי ה15-.
1780 חוזר לפריז.
1784-87 כותב את "הזכרונות".
1782 בטול קצבתו על-ידי אנשי המהפכה הצרפתית.
6/7.2.1793 מות גולדוני.
תאריכים בחייו של קארלו גולדוני
25.2.1709?נולד בוונציה.
1716-20?לומד בבית-הספר של הישועים בפרוג''יה.
1720-21?משתתף בקורס לפילוסופיה ברימיני, ממנה בורח במרץ 1721.
1721-22?עוזר במשרד דודו, עורך-דין בוונציה.
1723-25?לומד משפטים באוניברסיטה של פביה.
?ב1725- גורש מהאוניברסיטה בגל סאטירה על נשי פביה.
1730-31 ממשיך בלימודיו בפאדובה ומקבל תואר במשפטים.
1731-32 עו"ד בוונציה.
1734 פוגש את האמרגן אימר וחוזר לוונציה.
1736 נושא לאשה את ניקולטה קוניו.
1738-39 הצגת מומולו קורטזאן. מתמנה לקונסול גנואה בוונציה.
1739-43 ממשיך ברפורמה התיאטרונית שלו. ב1743- עוזב את וונציה.
1745-48 עו"ד בפיזה.
הצגת הבכורה של האלמנה הערמומית.
1750-51 מציג בהצלחה רבה 16 קומדיות.
1753 מציג את הפונדקית.
1753-62 עובר לתיאטרון סן-לוקה, השייך למשפחת וונדראמין. יריבו קיארי מועסק כמשורר בתיאטרון סנט-אנג''לו: מתחדש הפולמוס בין גולדוניסטים וקיאריסטים.
1761 הצגת הטרילוגיה הנופש. בינואר מוצגת בהצלחה האגדה הראשונה.
1762 גולדוני עוזב את וונציה ועובר לפריז לפי הזמנת וולטר.
1762-65 מנהל את התיאטרון האיטלקי בפריז.
1765 הצגת המניפה בוונציה. מתמנה למורה לאיטלקית של הנסיכה אדלאיד, בתו של המלך לואי ה15-.
1765-69 שוהה בורסיי. ב- 1769 חוזר לפריז ומקבל קצבה
|