מלחין/מלחינה
הוא אולי הבולט והחשוב מקרב מלחיני הדור הראשון בארץ.
הוא נולד במינכן, גרמניה בשנת 1897 כפאול פרנקנבורגר. בגיל צעיר מאד נסקה דרכו כאמן, והוא זכה להתפרסם הן כמנצח והן כמלחין. על אף ההצלחה הגדולה שלו כמוסיקאי צעיר בגרמניה הבין שהסכנה קרבה והחליט לעלות לארץ ישראל. הוא עלה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 והשתלב במהירות בחיי המוסיקה בארץ. הוא שינה את שמו לפאול בן-חיים וביקש לעצב לעצמו סגנון חדש, המושפע מרוחה של הארץ החדשה-ישנה. הוא הושפע עמוקות משירי העדות השונות, היהודיות והערביות בארץ. בהשפעת המנגינות אליהן נחשף גיבש את הסגנון הארצישראלי הלאומי, סגנון שלימים כונה על ידי הסופר והמוסיקאי מקס ברוד "הסגנון הים-תיכוני".
בן-חיים היה גם מורה רב השפעה. הוא אמנם לא לימד באופן קבוע באחד מן המוסדות שהוקמו באותה תקופה, אך היה מעורב בכינונה מחדש של האקדמיה למוסיקה בירושלים בסוף שנות הארבעים, ובעיקר לימד באופן פרטי שורה ארוכה ומכובדת של מבצעים ומלחינים צעירים, ביניהם נועם שריף, צבי אבני, עמי מעייני, יעקב גלבוע, נעמי שמר, שולמית רן, אליהו ענבל, דניאל ברנבוים ובן-ציון אורגד.
פאול בן-חיים היה מלחין רב השראה ופורה. רשימת יצירותיו מגוונת בהרכבים ובסגנונות. הוא התבטא בשפה ייחודית, המשלבת מזרח ומערב באופן חדשני אך קומוניקטיבי. הוא שימר את הטונאליות ואת המודאליות,
אך חיפש מרקמים חדשים וגילה את העיטור המזרחי מכאן ואת ההטרופוניה מכאן, תוך שהוא עסוק גם בגיבוש גווני תזמור חדשים. לכלי-נגינה כמו הצ`מבלו, הנבל, הסקסופון, המנדולינה, הגיטרה וכלי-הנקישה המזרחיים מקום מיוחד בטכניקה התזמורתית שלו. בין יצירותיו הרבות, שורה של יצירות סימפוניות וקאמריות, שירים רבים לקול ולפסנתר, וכמה קונצ`רטים - ביניהם אחד לצ`לו, אחד לפסנתר ואחד לכינור.
בהיותו בן שבעים וחמש הוזמן בן-חיים לקונצרט חגיגי בעיר הולדתו, מינכן. בעת התהלכו ברחוב המוכר לו מנעוריו נפצע מפגיעת מכונית ונשאר נכה עד מותו בתל-אביב בשנת 1984. גם בימי מחלתו הקשים לא הפסיק ליצור, והשלים בין השאר את רביעיית כלי-הקשת השנייה שלו ושלושה קטעים לצ`לו סולו.
בשנת 1957 הוענק לפאול בן-חיים פרס ישראל. ואכן לא היה ראוי ממנו לפרס זה. פאול בן-חיים הוא אולי המלחין הלאומי הישראלי בהא הידיעה, אחד ממעצבי הסגנון הישראלי של המוסיקה האמנותית, מעין דבוז`ק ישראלי. כישרונו המלודי וההרמוני, יכולת ההמצאה שלו במישור התזמור, השפה הריתמית המורכבת שלו ותחושת הזמן והצורה שלו הם ללא דופי.
|